"אחי גיבורי התהילה"

"אחי גיבורי התהילה"

בלוח העברי יש כמה מוקדים, שבהם אנו נאלצים לעבור, באופן מידי, מאבל לשמחה ולהיפך: מתענית אסתר לחג הפורים, מראש השנה לצום גדליה, ועוד. אך הקשה מכול הוא המעבר הכל-כך חד בין יום הזיכרון לחללי צה"ל ליום העצמאות.

מי מאיתנו לא שואל את עצמו: מדוע יום הזיכרון ויום העצמאות מצוינים בסמיכות זה לזה? נהוג היה לחשוב, שמדובר אולי בהקשר סימבולי – "מגש הכסף", כפי שביטא זאת נתן אלתרמן: "במותם ציוו לנו את החיים". האם כצעקתה?

אם כן, מי ששפך אור על התעלומה, היה לא אחר מאשר הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב שלמה גורן זצ"ל, שאמר בריאיון לערוץ 2, בערב יום הזיכרון, בשנת 1994, כי יד המקרה אחראית לצמידות המוזרה, שגורמת לכך ששעות לאחר ניגוב הדמעות, מנגבים את החומוס… וכך אמר:
"במשך כל השנה הראשונה לאחר הקמת המדינה, תכננו לקבוע יום, כי חייבים יום זיכרון לחלוק כבוד לנופלים. דחינו את ל"ג בעומר, דחינו את עשרה בטבת. אז עברה שנה שלמה, ולא קבענו יום", סיפר הרב גורן, וגילה: "הגיעו שלושה ימים לפני יום העצמאות, ואני רואה שאין יום! רצתי לרמטכ"ל וביקשתי ממנו פקודת יום ליום הזיכרון. מאז נקבע היום הזה בלי לחשוב מראש. לא הייתה שום מחשבה להצמיד את זה ליום העצמאות". לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים.

בדיקה מעמיקה בגנזך המדינה גילתה, שביום העצמאות הראשון לא נערך כלל טקס ממלכתי מסודר, אבל ביום העצמאות השני, ב 1950, כבר נקבע מועד צמוד, לאחר תכתובת ארוכה שבה נטלו חלק סגן הרמטכ"ל, סגן שר הביטחון ונציגי ההורים השכולים. באותה השנה הייתה הפרדה מלאכותית בין הימים בשל השבת, אך לאחר מכן השתרש המנהג עד ימינו אנו.

המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, קשה השנה שבעתיים. רק אתמול פרסם משרד הביטחון את הנתון הקשה כל-כך, שמלחמת "חרבות ברזל" גבתה עד כה 1,533 חללים: 822 אזרחים ו 711 חיילים, שוטרים ואנשי שב"כ. נוסף על כך: בשנה, שבה 252 אזרחים וחיילים, ובהם תינוקות, ילדים, נערות וקשישים נחטפו לרצועת עזה, במהלך מתקפת הטרור הרצחנית, ב 7 באוקטובר, ו 132 מתוכם עדיין טרם שבו משבי האויב האכזר. כיצד עלינו לציין השנה את יום (חג) העצמאות?!

גם אני, הקטן, התלבטתי בשאלה זו, ותוך כדי כך מצאתי לעצמי, בימים האחרונים, נחמה מסוימת, כאשר התנגן בראשי השיר: "אחי גיבורי התהילה".

את השיר "אחי גיבורי התהילה" כתבו דודו ברק ושייקה פייקוב בשנת 1973. השיר נמנה בין שירי חג החנוכה, ומופיעים בו כל בני מתתיהו הכהן. אולם, העלילה נכתבה בתקופת מלחמת יום הכיפורים. המחבר, דודו ברק, חשף כי את השיר כתב לזכר קרוב משפחתו, סרן חיים חוצב הי"ד. וכך אמר: "השיר 'אחי גיבורי התהילה' כבר היה ברשותי זמן מה לפני המלחמה. הוא נכתב, למעשה, כשיר גבורה לחנוכה. לאחר שחיימ'קה (חוצב) נפל, הועדתי את המילים לזכרו. מיהרתי להעביר את השיר לעמיתי המלחין, שייקה פייקוב, עימו כתבתי שירים רבים מאוד בראשית עשייתי השירית. שייקה לחם באותה עת כשריונר בגולן. השיר נתגלגל לידיו בדרך לא דרך, ובחופשה של 72 שעות ישב בקיבוצו, משמר השרון, והלחין את מילותיי".

ההשראה לשיר באה מהספר "אחי גיבורי התהילה" – ספר מאת הסופר היהודי-אמריקני, הווארד פאסט, שפורסם בשנת 1948. הספר מספר על מרד החשמונאים מנקודת מבטו של שמעון הנשיא. העלילה מתרחשת בימים, שקדמו למרד ובמהלכו, ועל רקע הקרבות. גיבורי העלילה הם החשמונאים, ובפרט שמעון החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי.

בשנת 1986 עיבד אבא את השיר עבור תזמורת האנסמבל "יובל", והוא בוצע לראשונה בקונצרט חזנות מפי החזן בן-ציון מילר. השידוך המפתיע והביצוע הייחודי קצרו שבחים מקיר לקיר, והוא זכה מאז לביצועים נוספים. גם בארכיון "יובל" יש כמה ביצועים, והיום בחרתי להגיש לכם את ביצועו המרטיט של החזן יצחק מאיר הלפגוט עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מתוך קונצרט הגאלה 2010 – ביצוע בכורה עם עיבוד סימפוני מורחב, שכתבתי על בסיס עיבודו המקורי של אבא.

"אחי גיבורי – גיבורי התהילה. לכם תפילתי העולה ועולה. אחי גיבורי התהילה…"

שבת שלום, ובתפילה לחג עצמאות שמח,

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"

לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy

לחצו לשיתוף