"אלוקי נשמה"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"אלוקי נשמה"

ביום שני, ט"ז בתמוז, נציין 11 שנים לפטירתו של החזן משה יעקב בן דב שולהוף ז"ל.

משה שולהוף, או מוישה, כפי שקראנו לו, היה "זוגער" אמיתי, בעל קול טנור לירי, חם ומתוק, אשר בכישרון רב ידע לגעת, ולרגש במיוחד את לב שומעיו. שולהוף, בעל סמיכה לרבנות ותואר בפסיכולוגיה, החל להופיע ב"יובל", בשנת 1993, ובמשך 20 שנה עד למותו, בשנת 2013, לא נפקד מקומו בסדרות המנויים שלנו.

מוישה – מגדולי החזנים בדורנו – התחיל גם הוא כילד פלא. הוא למד חזנות מגדולי החזנים דאז, ובעיקר הושפע מהחזן דוד קוסביצקי, שגם דחף אותו להתמסר לחזנות, וגם היה לו למורה יסודי ונאמן. מוישה שימש כחזן בקהילות מרכזיות, בארה"ב ובקנדה, והעפיל לפסגת החזנות העולמית.

בגלל קולו ואמירתו החזנית הייחודית, וה"כרעכץ" – המפורסם שלו, הוא נתקבל בציבור, בארץ ובעולם, כחזן מן השורה הראשונה, ואלפים רבים מיהודי העולם נהנו משירתו ומתפילתו.

ממקום מושבו בלוס אנג'לס, במשך 16 שנים, ולאחר מכן בפיטסבורג, במונטריאול ולבסוף גם במיאמי, הוא נקרא למופעים ברחבי העולם. במקצועיותו הרבה, הוא ביצע בזוהר רב את הרפרטואר השורשי והמשמעותי של החזנות הקונצרטנטית.

כחזן קהילה, מוישה התאכזב מהדרישות הנמוכות מחזן בבית הכנסת: בעוד הקהילות חיפשו חזן, שיהיה בגדר מורה לבר-מצווה, או עובד סוציאלי של חברי הקהילה, הוא ביקש שיתייחסו אליו ואל חבריו החזנים קודם כול, כאל מוזיקאים – המומחים באמנות השירה היהודית: "אנחנו חזנים, ואנחנו אחראים לשמר את המסורת שלנו ב-2,000 השנים האחרונות – לשם כך הוכשרנו".

יותר מאהבתו לחזנות אהב מוישה את משפחתו: "גם כשהכול נהדר, אל תקריב זאת ותוותר על המשפחה שלך. לעולם אל תצטער על שלא נסעת, או עבדת יותר מדי, או הופעת בעוד קונצרט. אבל אתה תצטער על שלא היית שם בשביל ילדיך". בין תחביביו היה גם איסוף עתיקות, ובמיוחד חפצים, או פסלוני פורצלן מהמאות ה-18 וה-19.
כששאלוהו: "מה המוטו של חייך?", ענה כהלל הזקן: "מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ. זוהי כל התורה כולה – כל השאר זאת פרשנות". וכשנשאל: "מה יותר מכול היית רוצה שיזכרו ממך?" ענה: "שתרמתי לשמור על אמנות החזנות – חיה ולהעבירה לדור הבא".

למוישה הייתה חיבה מיוחדת ל יוסל'ה רוזנבלט וליצירותיו. על אף שהיה תלמידו של דוד קוסביצקי, כשדיבר על יוסל׳ה, פניו הבריקו באומרו: "הוא היה החזן האמיתי!". ברפרטואר העשיר שלו לתפילות ולקונצרטים היו יצירות רבות של יוסל'ה, ובתקופת עבודתנו המשותפת, הוא הדגיש פעמים רבות, שיצירתו של יוסל'ה, האהובה עליו ביותר, היא "טל" ולאחריה היצירה "הנני".

בדיסק "מדור לדור", שהוציא בשנת 2005, הוא הגשים חלום ישן, כאשר פתח את הדיסק ביצירתו האהובה "טל" אותה ביצע לראשונה בדואט עם יוסל'ה. רעיון טכנולוגי, שקיבל בהשראת הדיסק הראשון מסדרת הדיסקים המהפכנית שהוצאנו: "בימים ההם בזמן הזה".

בחודש מרץ 2012 קיימנו, בשיתוף עם עיריית פתח-תקווה, את קונצרט "הכינור שנדם", שהוקדש לרוזנבלט וליצירותיו. כשאבא התקשר להזמין את מוישה להשתתף בקונצרט, הוא לא אמר דבר על מחלתו. הוא רק ביקש לבצע את יצירותיו האהובות: "טל" ו"הנני", וכן ביקש להוסיף גם את "אלוקי נשמה". אבא ניסה להסביר לו שהיצירה מיועדת לחזן אחר, אך מוישה התעקש/התחנן לבצעה. כשהגיע לארץ לחזרות התזמורתיות הבחנו בעור פניו, שאינו חלק ובוהק כתמיד, והבנו בצער, מדוע התעקש לבצע דווקא את: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא".

כשישבתי השבוע בחדר העריכה וצפיתי בביצועיו של מוישה מהקונצרט, ובמיוחד ב "אלוקי נשמה", חזרתי באחת – 12 שנה אחורה לשנת 2012, לתקופת ההכנות לקונצרט ולסיפור לעיל. אני מסתכל כעת על מוישה, ורואה על פניו את המחלה הארורה. אך קולו בריא ושירתו איתנה ונחושה כתמיד – ולבו זועק ובוכה מעמקי הנשמה: "ואתה עתיד ליטלה ממני, נשמה". שנה לאחר מכן, מוישה והנשמה נלקחו מאיתנו, והוא רק בן 66.

יהי זכרו ברוך!

שבת שלום, צפייה מהנה וצום קל!

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל

לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy