"החזיר עטרה ליושנה"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"החזיר עטרה ליושנה"

אמירת נוסח "הנרות הללו", לאחר הדלקת נרות חנוכה, היא מהמנהגים הנפוצים והמקובלים בישראל. מעמד ההדלקה מורכב מארבעה פרקים קצרים וסמוכים: הברכות, הדלקת הנרות, "הנרות הללו" באומר או בשיר, ולבסוף שירת "מעוז צור".

הדלקת נרות חנוכה כבר נזכרת במשנה כמצווה, וחיוב הדלקת הנרות בחנוכה מבואר בתלמוד.
הנוסח המדובר והמנהג לאמירת ״הנרות הללו״ בלילות חנוכה אינם נזכרים בשום מקום. האזכור היחיד לכך נמצא ב"מסכת סופרים". מסכת, שאינה כלולה בתלמודים ונחשבת כאחת משבע המסכתות הקטנות, אף כי אין היא קטנה, לא בכמותה ולא בחשיבותה.
מסכת זו, שנערכה בארץ ישראל לאחר חתימת התלמוד, עוסקת בתחומים מגוונים של ההלכה, המנהגים הקדומים, וכתבי הקודש.
מהנאמר שם עולה, כי אמירת "הנרות הללו", שלא כנהוג בימינו, הייתה משולבת בין הברכות. כמו כן, בסדר הברכות קודמת "שהחיינו" של היום הראשון ל"שעשה נסים".

אמירת "הנרות הללו" נעלמה מן המקורות הכתובים ומן המציאות, הנהוגה למשך דורות רבים. היא שבה ועולה באשכנז, במחצית השנייה של המאה ה-13, בבית מדרשו של המהר"ם מרוטנבורג, הוא ר' מאיר בן ברוך מרוטנבורג, מהגדולים שבחכמי אשכנז בימי הביניים.
המהר"ם שינה את רצף הדברים, והנהיג לומר את "הנרות הללו" רק בתום כל סדר הברכות, וסדר זה התקבל בהדרגה, בכל רחבי העולם היהודי.
המהר"ם, כאמור, החיה את אמירת "הנרות הללו", שהייתה רדומה במשך מאות בשנים. הוא העתיק את האמירה מארץ ישראל לאשכנז, ובעקבות פועלו קיבלה אמירת "הנרות הללו" את מעמדה המוכר כיום.

"הנרות הללו" זכתה ללחנים מגוונים בחזנות. החזנים: גרשון אפרת, יצחק קמינסקי, אברהם משה ברנשטיין, הרש לייב בקון והמוזיקאי יוסף מילט – כולם הלחינו את "הנרות הללו". אך הלחן הידוע ביותר, שהשתרש בעולם החזנות, הוא זה בלחנו של זאוול זילברטס, שהחודש ציינו 143 שנה להולדתו.

"הנרות הללו" של זילברטס, הודפסה בשנת 1929. פרסם אותה החזן משה קוסביצקי, שהקליטה בוורשה, בשנת 1934, ודאג לכלול אותה ברפרטואר שלו – ולא רק סמוך לחנוכה.
לפני 3 שנים העליתי כאן את היצירה, כפי שביצענו לראשונה, בשנת 1996, עם הרכב תזמורתי, בקונצרט ההצדעה לחזן ולטנור ריצ'ארד טאקר – שהיה גם הוא אחד ממבצעיה הראשונים. את הביצוע, שאנו מעלים הפעם רציתי להעלות בעבר, אך הדבר לא הסתייע: מסתבר, שלצלם יעקב אלברשטיין, שצילם את הקונצרט החליקה המצלמה פעמיים מהסטנד, תוך כדי הביצוע. אני שמח שהפעם, בעזרת אנשים טובים, הצלחנו לשחזר למענכם את הביצוע ברובו.

מדובר בביצוע מתוך קונצרט: "בימים ההם בזמן הזה", שקיימנו בהיכל, בערב חנוכה, בשנת 2010. ללא תפאורה מפוארת, או מסכי לד משוכללים, את חזית הבמה קישטו אך ורק שתי חנוכיות מרשימות מכסף, שכל נרותיהן דולקים ומבשרים, כל העת, על קונצרט חגיגי ומיוחד לחנוכה. לבמה עלו בזה אחר זה חזני הערב, וביצעו מהרפרטואר הייחודי של חנוכה. בסיומו של החלק הראשון, עלו לבמה החזנים: חיים אדלר, שלמה גליק, יצחק מאיר הלפגוט, סיימון כהן ועזי שוורץ, ועם מקהלת "יובל" והתזמורת הפילהרמונית הישראלית העניקו לקהל ביצוע חגיגי ומרשים של היצירה האהובה והמפורסמת.

עפ"י חננאל מאק – פרופ' למדעי היהדות, ומומחה לספרות המדרש והאגדה, קיימת התאמה רבה בין "הא לחמא עניא" ובין "הנרות הללו", שעליה התבסס המהר"ם בהחלטותיו:
• הקידוש לפסח והדלקת נר חנוכה נעשים שניהם זמן לא רב לאחר החשיכה, ובנוכחות כל בני הבית. שניהם נאמרים סמוך לאחר הקידוש, או ההדלקה.
• שני הקטעים מורכבים משלושה משפטים כל אחד, דומים בהיקפם, ומתאימים להיאמר אף מפיותיהם של ילדים.
• הקידוש, שבראש הסדר בליל החג, כולל שלוש ברכות שהאחרונה בהן היא ברכת הזמן ("שהחיינו") וסמוכה לו אמירת "הא לחמא עניא". והנה, על פי הסדר שיצר המהר"ם, גם מקומה של אמירת "הנרות הללו" בלילה הראשון של חנוכה הוא סמוך אחרי הברכה השלישית – ברכת הזמן.

החזרת "הנרות הללו" אל גוף האירוע העיקרי של חנוכה שדרגה אפוא את המעמד המרכזי של לילות החנוכה, יצרה זיקה מסוימת בינם ובין סדר פסח. שירתה את הצורך החינוכי והחברתי, שהיעדרו הטריד את המהר"ם מרוטנבורג – שזכה להחזיר עטרה ליושנה.

שבת שלום וחנוכה שמח 🕎
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת ״יובל״

לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy

לחצו לשיתוף