"הקדיש"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"הקדיש"

ביום רביעי ניפגש אי"ה בתיאטרון ירושלים עם אלה מכם, שהקדימו ורכשו מראש כרטיסים לקונצרט ההכנה הבוטיקי השנתי של "יובל" לקראת הימים הנוראים – "ונתנה תוקף". החזנים: שי אברמסון, שלמה גליק, יצחק זעלמן ונסים סאאל יבצעו עם התזמורת הסימפונית ירושלים והמקהלות את מיטב השירים והיצירות לתפילת מוסף לימים הנוראים.

יש בתפילה רגעים שבהם כמעט נדמה, שהמילים עצמן מפסיקות להיות העיקר. לא משום שאינן חשובות ח"ו, אלא מפני שהן נעשות מוכרות כל כך, עד שהאוזן כבר מצפה לניגון שיבוא איתן. אחד הרגעים האלה הוא ״הקדיש״.

אבא נהג לומר, שיהודי שמתעורר מתרדמת ארוכה ונכנס לבית כנסת, על פי מה יזהה במהירות באיזו תקופה/מועד הוא נמצא? על פי ניגון הקדיש!
ולכן הוא התרעם כל-כך על אלה, שהעזו לגעת, לשנות ו"לעדכן", לשיטתם, את הקדיש בניגונים פופולריים בני זמננו – בלי לדעת, איזה נוסח קדום כל-כך טמון בהם.

המוזיקה הליטורגית האשכנזית אינה רק ״לחן למילים״. היא מערכת שמסמנת באמצעות המנגינה, באיזה חלק של השנה אנחנו נמצאים, ובאיזה חלק של התפילה אנחנו עומדים.
לכן מנגינת הקדיש חשובה כל-כך, ויש לשמור עליה כבבת עינינו!
אותו הטקסט בדיוק עשוי לקבל מנגינה שונה לחלוטין, בהתאם למקומו בלוח השנה ולתפקידו הליטורגי.

המילים: ״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״ הן מן המילים המזוהות ביותר עם עולם התפילה היהודי. הן מוכרות מבית הכנסת, מן ההלוויה, מימי האבלות, מימי הזיכרון ומן הימים הנוראים. אלא שהקדיש התפתח במשך הדורות לכמה צורות ולכמה תפקידים, ובתוך המסורת האשכנזית נוצרה סביבו מערכת מוזיקלית עשירה להפליא.

מבין צורות הקדיש, ה״חצי קדיש״ מהווה את אחד מסימני הפיסוק החשובים ביותר של התפילה.
הוא אינו קדיש של אבלים, אינו מסתיים ב״תתקבל צלותהון ובעותהון״, ואינו נועד בעיקרו לסיים את התפילה. תפקידו המרכזי הוא אחר: להפסיק, לחתום ולפתוח. הוא מסיים יחידה אחת ומכין את המתפלל לקראת היחידה הבאה. ומכאן, גם חשיבותו המוזיקלית.

השם “קדיש” קשור למושג קדושה: “יתגדל ויתקדש”. אך כשאנו חוזרים אל ראשיתו של הקדיש, אנו מגלים שתפקידו הקדום היה שונה מאוד מן התפקיד המזוהה איתו כיום:

ההשערה המקובלת היא, שהקדיש נולד בהקשר של דרשה בציבור. לאחר שהדרשן היה אומר דברי תורה, בעיקר דברי אגדה, היה מסתיים המעמד בתפילת שבח קצרה, שהופנתה אל הקב”ה.
מה שמסביר תופעות אחדות, המאפיינות את הקדיש:
• הוא כתוב בארמית – שפת הדיבור היהודית הקדומה.
• הוא אינו מזכיר את שם ה’ המפורש, אלא מדבר על “שמיה״, “מלכותה” ו”הקדוש ברוך הוא״.
• הוא כולל פנייה מפורשת אל הציבור: “ואמרו אמן״.
• והוא בנוי סביב רעיון אחד מרכזי: קידוש שמו של הקב”ה והמלכתו בעולם.
הקשר שלו ללימוד תורה נשמר עד היום ב”קדיש דרבנן״, הנאמר לאחר לימוד תורה שבעל פה בציבור.

המסורת האשכנזית פיתחה מערכת שלמה של נעימות קדיש, המשתנות לפי:
יום חול, שבת, שלושה רגלים, סליחות, ימים נוראים, נעילה, טל וגשם ועוד.

במוצאי השבת הבאה נתכנס כולנו יחד לאמירת הסליחות הראשונות. כיום, נוהגים ברוב קהילות ישראל לבצע את אותו ניגון בקדיש של תפילת הסליחות ושל תפילת מוסף לימים הנוראים. אך בספרות החזנית הקדומה (אצל לבנדובסקי ואחרים) מופיעה גרסה שונה של קדיש מוסף. ההבדלים לא מהותיים, וכנראה שהשינוי הגיע בעקבות דרישת הציבור. אסמכתא לכך אפשר למצוא גם בספרו של החזן שלמה רביץ – "קול ישראל", חלק ב'. רביץ לא מביא גרסה מיוחדת לקדיש מוסף, אלא כותב במפורש: "כמו קדיש סליחות".

בשנת 2002 ביקשה הטלוויזיה הישראלית לייחד תוכנית חזנות לימים הנוראים. התוכנית צולמה באולפני הטלוויזיה, בחודש אלול, ושודרה במוצאי ראש השנה תשס"ג. את החזנים המשתתפים ליוותה התזמורת הסימפונית "יובל" בניצוחו של אבא.
את התוכנית החליט אבא לפתוח עם "קדיש סליחות" – שהוא כאמור, גם הקדיש של מוסף לימים הנוראים – הקדיש הנפלא כל כך, שמזכיר לכולנו מיד, כי הימים הנוראים בפתח.
רק שהפעם הוא בוצע עם "טוויסט" קטן: את תפקיד החזן ניגן ברטט הצ'לן הנפלא: פימה אייזנשטט.
פימה, מנגן עד היום כצ'לן מוביל בתזמורת "סימפונט" רעננה, והוא קרוב משפחתו של דוד אייזנשטט – שתרם כה רבות לעולם החזנות.

שבת שלום, צפייה מהנה ונפגש בתיאטרון…
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"

הצטרפו לקבוצת הפוסטים והעדכונים של "יובל" בוואטסאפ:
http://yuval.org.il/whatsapp

לנוחיותכם, לינק לרכישת כרטיסים אחרונים בהחלט!!! לקונצרט סיום העונה בירושלים: ״ונתנה תוקף״:
לרכישת כרטיסים לקונצרט ״ונתנה תוקף״ – לחצו כאן