מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,
"לכו נרננה"
יש לילות בשנה, שבהם בית הכנסת נראה מלכותי, חגיגי וזוהר מתמיד:
השעה מאוחרת, הרחובות כבר שקטים, הבתים מחשיכים בזה אחר זה, אבל בבית הכנסת דווקא מתחילים להידלק האורות. ובשעה, שבה רוב העולם כבר נם את שנתו – אנו מתכנסים יחד, כדי לבקש רחמים.
יש באוויר משהו מצמרר, שאי אפשר להסביר במילים: אולי זו השעה, אולי הדממה החרישית של הלילה, אולי הידיעה שאנחנו עומדים ימים ספורים לפני ראש השנה. ואולי זהו פשוט קולו של החזן, כשהוא פותח את הסליחות ב"אשרי יושבי ביתך", והופך את הלילה כולו לתפילה.
מחר בלילה, כאשר בתי הכנסת יתמלאו במתפללים, לאחר הקדיש המרטיט של סליחות, נאמר את הפרק "שומע תפילה", שמסתיים ב: "לכו נרננה לה', נריעה לצור ישענו".
עוד לפני הווידוי, עוד לפני החרטה, עוד לפני שנעמוד ונבקש על עצמנו, על משפחותינו ועל עם ישראל – אנו מזמינים את כולם להתעוררות: לבוא, לצאת מהבית, לצאת מהשגרה, לצאת מעצמנו ל"נרננה". כי לתשובה יש מנגינה, וללב המתעורר – מספיק לפעמים צליל אחד שיזכיר לו, כי הגיע הזמן: "לכו נרננה לה', נריעה לצור ישענו".
לחנים רבים חוברו למילים אלו בתפילת הסליחות. אחת מן היצירות היפות, שעליה גדל אבא כמו רבים מכם, בשנות ה-50, היא יצירתם של שמואל מלבסקי ומשפחתו.
ישנם חזנים, שנכנסו להיסטוריה בזכות קול גדול. יש שהותירו אחריהם ניגונים, שהפכו לנכסי צאן ברזל. ויש כאלה, שהשפעתם חרגה הרבה מעבר לבית הכנסת – והם הצליחו ליצור סביב החזנות עולם שלם, סגנון, שפה, ואפילו מסורת משפחתית. שמואל מלבסקי, שבערב ראש השנה נציין 41 שנים לפטירתו – היה כל אלה.
הוא היה חזן, מלחין, מעבד, מורה, איש תורה ובעל ידע תלמודי רחב. אבל מעל הכול היה אחד מהאישים, שהצליחו לקחת את החזנות היהודית של מזרח אירופה, להעביר אותה אל העולם האמריקני החדש, ולהעניק לה צורה שתישמע טבעית גם על במת הקונצרט וגם בבית הכנסת.
כמעט 100 שנה לאחר תחילת דרכו, יצירותיו עדיין מושרות, ושמו עדיין מעורר אצל חובבי חזנות אסוציאציה מיידית לצליל קסום מאוד.
כשהגיע לארצות הברית, נקשר מלבסקי אל גדול החזנים של התקופה, יוסל'ה רוזנבלט. במשך שנים התגורר בביתו, והיה למעשה בן טיפוחיו. השניים אף הופיעו יחד והקליטו דואטים.
רוזנבלט ייצג את השיא של מסורת החזנות הווירטואוזית המזרח-אירופית: קול טנור נדיר, גמישות אדירה, סלסול, אלתור, רגש מתפרץ ויכולת להפוך משפט תפילה קטן ליצירה מוזיקלית מרשימה.
מלבסקי ספג את המסורת הזאת, אבל הוא לא נשאר העתק של רבו:
הוא לקח מרוזנבלט את ההבנה, שהחזנות היא בראש ובראשונה אמנות של תפילה ושל מילה, אבל בהמשך פיתח לעצמו שפה קומפוזיטורית אחרת, מאופקת ומאורגנת יותר, שהתאימה גם למציאות המוזיקלית האמריקנית החדשה.
שיריה המלודיים וההרמוניים של המשפחה זכו להצלחה מסחררת ונפוצו במהירות בכל העולם היהודי. בשנות ה-50 וה-60, הם היו בלי ספק הידועים ביותר בעולם החזנות, ותקליטיהם היו רבי מכר.
"המלבסקים" ביקרו בישראל פעמיים (1952, 1967), והופיעו בקונצרטים בערים שונות. שיריהם הקליטים, שנלמדו דרך הרדיו ודרך עשרות תקליטיהם – התחבבו על רבים והשפיעו בצורה בלתי רגילה על סדר התפילה החדש, שנוצר במדינת ישראל.
בשנת 1992, לרגל קונצרט ההצדעה למשפחת מלבסקי, שהתקיים בהיכל התרבות בת"א, החליט אבא להרחיב, להתאים, ולעבד את "לכו נרננה" למקהלת החזנים ולתזמורת האנסמבל "יובל".
במיוחד עבור החזן בן-ציון מילר, שהיה אז בשיא כוחו ותפארתו, אבא כתב את החלק החזני המרשים על המילים: "הנשמה לך והגוף פועלך".
כדי להשאיר את הגוון הנשי של בנות משפחת מלבסקי, אבא צירף למופע כולו את ילד הפלא של אז, שגדל וצמח לתפארה – רפי ביטון, והוא רק בן 10!
"יובל" בשילוב הצמד מילר-ביטון קצרו שבחים אדירים, בכל ביצוע ובכל מופע בו הופיעו, בארץ וגם בארה"ב. אם בא לכם להיזכר למה? הנה לכם דוגמה מצוינת!
הדקו חגורות, כי אתם יוצאים למסע קסום בזמן – 34 שנים לאחור…😊
"לכו נרננה", באיכות משודרגת פלאים!
בן ציון מילר והילד רפי ביטון.
שבת שלום וצפייה מהנה,
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"
הצטרפו לקבוצת הפוסטים והעדכונים של "יובל" בוואטסאפ:
http://yuval.org.il/whatsapp
לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy
