"מומחית באריזה"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"מומחית באריזה"

בערב רה"ש תשמ"ה, לפני 38 שנים, הלך לעולמו החזן שמואל ב"ר מרדכי מלבסקי.

הרעיון שהוליד את המותג: "משפחת מלבסקי" החל, כאשר שמואל מלבסקי חשב ״שיהיה נחמד״, אם ילדיו יצטרפו אליו, וילוו אותו על הדוכן בתפילותיו. בתחילה רק עם שלושת בניו הבוגרים, ובהמשך גם עם בנותיו. לאחר שהם צברו ניסיון, והפורמט הצליח יותר המצופה, עודדו אותו חבריו לצאת מכותלי בית הכנסת ולהופיע באופן מקצועי, ברחבי המדינה. לאחר ששני בניו שבו הביתה, בתום שירותם הצבאי, במלחמת העולם השנייה, החליטו שמואל והמשפחה לנסות את הרעיון. הם החלו להופיע בסן פרנסיסקו ב 1945, ובמשך 10 שנים הופיעו לפני קהילות יהודיות, תיאטראות, ובבסיסים צבאיים בארה"ב.

בשנת 1946 התקיים קונצרט במלון היוקרתי, ה"וולדורף אסטוריה", בניו יורק, קונצרט שעמד בסימן איחוד המשפחות לאחר מלחמת העולם השנייה. באירוע, צירף מלבסקי את ארבע בנותיו לשירים אחדים. ההצלחה הייתה גדולה כל כך, עד כי בכל מקום, שאליו הוזמן מלבסקי להופיע, הוא נשאל האם קיימת אפשרות, כי יביא גם את בנותיו. כאן חלה, למעשה, התפנית הגדולה אצל מלבסקי, אשר מרגע זה הפך מחזן יחיד – לסולן "משפחת מלבסקי".

הביקוש להופעות המשפחה הלך וגבר, ובקשות כאלו הגיעו אף מחוץ לגבולות ארה"ב: מקנדה, מאנגליה, מצרפת, מקובה ומישראל. ב 35 קונצרטים, שקיימה המשפחה, הם גרפו יחד 187,000$ אותם תרמו באהבה – לישראל.

משפחת מלבסקי הקליטה כמה תקליטי חזנות ופולקלור יהודי, כולם היו ללהיטים בכל רחבי העולם היהודי. אך השיר, שהתפרסם יותר מכול הוא: "הבן יקיר לי אפרים", שבו הבנות גיטל'ה וגולדל'ה שימשו כסולניות. גרסאות כיסוי רבות הוקלטו לשיר זה, שעדיין לא נס ליחו מאז פורסם בישראל, ובמיוחד מפי להקת הנח"ל, בשנת 1969. שיר, שמעלה בכל פעם מחדש חיוך אצל כולנו, באחד מהמוקדים החשובים בתפילת מוסף של רה"ש.

את העיבוד התזמורתי הראשון, ל"הבן יקיר לי אפרים", כתב אבא בשנת 1988. כדי לנסות להידמות לגוון הקולי המיוחד, שהביאו הבנות גיטל'ה וגולדל'ה בביצוע המקורי, החליט אבא שאת השיר יבצעו הפעם 2 ילדים. תוך זמן קצר (מאוד) לוהקו 2 ילדים. ומי היו הילדים? אם כן, אני, וחברי הטוב נפתלי גולד – 2 ילדים לפני גיל הבר-מצווה, שאת ההערצה למוזיקה רואים מיד על פי המבט בעיניהם.

מגיל קטן שרנו כסולנים במקהלות ילדים ובמקהלות ביה"ס, והנה אבא החליט לשים אותנו בקדמת הבמה. ולא סתם במה, אלא בימת היכל התרבות בת"א. למזלנו, גם הפעם בחרה הטלוויזיה הישראלית לצלם את המופע באופן מקצועי באולפניה, והנה לנו מזכרת נפלאה מתקופה שלא תישכח. מזכרת, שאני שמח לשתף אתכם היום.

מאז אותה הופעה היינו לצמד: "גולד וסובול". מדי פעם הוקפצנו לאירועים. נהנינו, בעיקר, לשיר אבל לא פחות מכך – לקצור את השבחים בתום המופע ☺️
שנינו ידענו מגיל צעיר מאוד, שלא מדובר בסתם תחביב. העברנו יחד ימים רבים, מבוקר עד ערב, בשמיעת מוזיקה ובנגינה. הוריי, כמו גם הוריו של נפתלי, היו שם כדי לטפח את התיאבון הבלתי נגמר למוזיקה – מוזיקה שזרמה בעורקינו.

נפתלי כבר משמש יותר מ 20 שנה כסולן, בתזמורת החתונות המצליחה "ענבי הגפן". וממש לפני כמה ימים, טרם יציאתי לאנגליה, פגשתי את נפתלי באחת מהופעותיו, וחשבתי לעצמי, כמה נחת יש להורינו מכך, שעשרות שנים אנו יוצרים, עוסקים, ונהנים, כל אחד בתחומו, בזכות אותה תמיכה לה זכינו בילדותנו.

האם, אלטה מלבסקי, נהגה להצטרף לכל הופעותיה של המשפחה. במכונית השברולט האדומה (שהייתה הסמל המסחרי שלהם) הצטופפו האב שמואל, האם אלטה וששת ילדיהם. כמעט בכל הופעה הייתה נשאלת אלטה: "איך זה שאת לא שרה בהרכב?" ולאלטה הייתה תשובה מוכנה מראש:
"אני לא שרה, כי אני המנהלת של ההרכב. כמו כן אני גם הבשלנית של ההרכב. ויותר מכול אני מומחית באריזה – אני היחידה שיודעת איך לארוז 8 אנשים למסע הופעות"😄
שמואל מלבסקי היה רק מחייך, מביט בה בהערצה, ומהנהן בראשו.

יהי זכרו ברוך!

צפייה מהנה, שבת שלום, ושנה טובה ומתוקה לכולנו 🍯

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"