"ניגון קרקוב"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"ניגון קרקוב"

בשבוע הקרוב יחלו האירועים לציון 30 שנה לפטירתו של ״הרבי המרקד״ – הרב שלמה בן הרב נפתלי קרליבך ז״ל, שיום פטירתו יחול בשבת הבאה, ט"ז בחשוון.

הרבה לפני שהזמרים ישי ריבו וחנן בן ארי מילאו היכלי ענק עם שירי אמונה, ר' שלמה קרליבך היה ״הרוקסטאר״ של הזמר החסידי. הוא נחשב לשובר מוסכמות בכל רמ"ח איבריו, והיה הראשון למזג בלחניו בין הפופ והרוק, ובין טקסטים מהמקורות. כשרק גיטרה לגופו, הוא הביא את בשורת המוזיקה החסידית החדשה. פזמוניו הפשוטים והקליטים הושרו בכל מקום – מישיבות חרדיות ועד למקומות בילוי.

עם חיוך ושאיפה לשמח ולקרב לבבות, הוא האמין בכל לב, שהתפילה והמנגינה תוכלנה לרפא את שברי העולם. במשך עשרות שנים, הוא נסע ושר בכל רחבי העולם, ולא הפסיק עד יומו האחרון.

שיריו של קרליבך היו לנחלת הכלל רבות בזכות "פסטיבל הזמר החסידי":
הימים, שאחרי מלחמת ששת הימים, היו אפופי אופוריה. הניצחון הגדול מול צבאות ערב תרם לתהילתו הגדולה של צה"ל, ולשמחה עצומה בקרב עם ישראל. תחושת הנס שריחפה באוויר הובילה לחיזוק האמונה ולגל הופעות בעלי נופך דתי.

המפיקים מיקי פלד ונחום בייטל זיהו גם הם את הפוטנציאל הטמון בכך, והגו את רעיון "פסטיבל הזמר החסידי", שיספק לחנים ועיבודים עכשוויים למילים מהמקורות. לניהול המוזיקלי גויס מנצחה של מקהלת הרבנות הצבאית – מנשה לב-רן.

באותן שנים, השתתפות בפסטיבלים הייתה סמל סטטוס, ומיטב אומני ישראל השתתפו אפילו בכמה תחרויות במקביל. התנאי להשתתפות בתחרות היה הגשת שירים מקוריים, שלא נשמעו קודם לכן, ונחשפו בלעדית בתחרות. רבים מאותם השירים היו ללהיטים גם במצעדי פזמונים, ובמרוצת השנים הפכו לנכסי צאן ברזל.

קרליבך אהב את הפורמט, והאמין בשיריו עד מאוד: לקראת הפסטיבל הרביעי בשנת 1972 כשהציג, לראשונה, את "עוד ישמע" השני, סיפר ישראל גוטסדינר מ"צמד רעים": "קרליבך אמר לנו שהשיר עוד ינוגן בכל חתונה יהודית בעולם, והוא צדק!". הם השתכנעו וביצעו את השיר. השיר זכה במקום השני – וכל השאר היסטוריה!

סה"כ 9 משיריו של קרליבך השתתפו בפסטיבלים עד שנת 1978 – יותר מכל מלחין אחר! את הספתח הוא החל ברגל ימין, כאשר כבר בפסטיבל הראשון, בשנת 1969 זכה שירו: "והאר עיננו" במקום הראשון. בשנים לאחר מכן השתתפו גם השירים: "ישראל בטח בה'", "חמדת ימים", "שמע ישראל", "ובאו האובדים" – שזכה גם הוא במקום הראשון. "כי בשמחה תצאו", "מלוך", ובשנת 1978 השיר: "עומדות היו רגלינו".

בשנות ה-80 הביע קרליבך אכזבה מההידרדרות הרוחנית, לדבריו, בפסטיבל: "הורידו ומסחרו את ערך הפסטיבלים" אמר. "הנוער לא הולך יותר למופע הזה, באים רק זקנים… הכול גשמי, בלי רוחניות ונשמה", "הכול בדיחה!" פסק.

לאחר הפסקתו של הפסטיבל, החליט אבא, בשנת 1990, לחדש אותו בפורמט שונה. פורמט, המושתת רק על זמרים דתיים, ובליווי המקהלה ותזמורת האנסמבל "יובל".
כל זמר פנה למלחין ולמעבד שחפץ, והגיש שיר לתחרות. להקת "סלה" פנתה ל ר' שלמה קרליבך. לאחר שהסבירו לו, שמדובר בפורמט דתי ושונה מבעבר, קרליבך התרצה והסכים לשלוח שיר. הוא סיפר לחברי הלהקה, שלא מזמן חיבר ניגון בקרקוב. לניגון 2 חלקים: את החלק הראשון האיטי, הוא חיבר לאחר שראה את הזוועות במחנות ההשמדה. את החלק הקצבי, הוא הוסיף לאחר שבחלומו ראה את היהודים שהוצאו להורג, כביכול, רצים ואומרים לו, שכדי להתקדם בחיים חייבים להמשיך הלאה באמונה שלמה ובשמחה.

מכיוון שלא ניתן היה להגיש לתחרות שיר ללא מילים, קרליבך שידך לניגון את מילות התפילה: "אחינו כל בית ישראל". קרליבך, שבכל מלחמה עלה על המטוס הראשון לישראל, כדי להיות בין החיילים ולתת להם כוח, בחר מילים אלו גם כי התאימו לסיפור כתיבת השיר: החלק הראשון מדבר על: "הנתונים בצרה ובשביה", וחלקו השני האופטימי על: "השתא בעגלא ובזמן קריב". אמנם, השיר לא זכה באחד מן המקומות הראשונים, ועל אף שקרליבך ביצע אותו כמה פעמים כך, הקהל התלהב מהביצוע ללא המילים, והשיר התפרסם כ "ניגון קרקוב".

אני שמח להגיש לכם, ובמיוחד למעריצי קרליבך שביניכם את ביצוע הבכורה של "אחינו כל בית ישראל", כפי שביצעה להקת "סלה" ב"מצעד הזמר החסידי תש"ן".

גם ב"יובל" נציין את שנת ה-30 לפטירתו של קרליבך עם: "קרליבך, רוזנבלט והסימפונית" קונצרט פתיחת עונת תשפ"ה, בהיכל התרבות ת"א, ביום ג', ט"ז בכסלו, 17/12/24.
כל הפרטים באתר "יובל"

יהי זכרו ברוך!
צפייה מהנה ושבת שלום!

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"

לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy