"רזא דשבת"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"רזא דשבת"

ביום שלישי, עשרה בטבת, ציינו 55 שנים לפטירתו של החזן פנחס ב"ר זאב הלוי סגל פינצ'יק.

החזן פנחס סגל פינצ'יק חי ולמד בצעירותו בישיבת "סקווירה" החסידית, כאשר לאדמו"ר מסקווירה ולראשי הישיבה הייתה זיקה מיוחדת למוזיקה. כתלמיד ישיבה, אפוא, התוודע פינצ'יק אליהם ולאומנותם, ובצעירותו כבר נחשב לפסנתרן מחונן. פינצ'יק היה ידוע בקולו הרך, העדין, והגמיש להפליא. ה"קולרטורה" שלו התגלגלה בשיטה ייחודית של ״סלסול בתוך סלסול״.

לפינצ’יק היו חיים מרתקים: הוא נולד למשפחה חסידית, והחל את דרכו המוזיקלית כילד מקהלה בבית כנסת באוקראינה. לאחר מכן למד פסנתר ושירה קלאסיים בקונסרבטוריון של קייב. הוא גויס ל ״בריגדת אומנים” של הצבא האדום החדש, שם הוטל עליו לכתוב שירים אתאיסטים ושירים מהפכניים קומוניסטיים ביידיש. הוא סיפר, כי לחניו אלה היו בעצם נוסחאות תפילה, וכך גרם שהבולשביקים היו שרים שירים אנטי דתיים בנעימות של נוסח שבת. על לחנים אלה חתם בכינויו "פינצ'יק", וכינוי זה דבק בו לאורך דרכו בעולם התפילה.

פינצ’יק שימש גם כחזן בלנינגרד, שם פיתח את סגנונו המוזיקלי הייחודי. הוא סיפר, כי הגיע לעולם היצירה בדרך מקרה: עם מינויו לחזן בלניגרד הוטל עליו לשיר את יצירותיו של המלחין הברלינאי הדגול, לואיס לבנדובסקי.
לאחר שהבין, שהסגנון החזני-גרמני הרווח אינו מתאים לקולו, הוא הוסיף לו חמימות והתלהבות חסידית, וכך החל בעצם להלחין פרקי תפילה.

בהמשך יצר לחנים ועיבודים מקוריים לחלוטין, שכללו רצ’יטטיבים דרמטיים למחצה. פינצ’יק יכול היה לעשות זאת משום שהיה אולי החזן היחיד מתקופת "תור הזהב", שהיה לו גם חינוך קלאסי בקונסרבטוריון וגם הצלחה בכתיבת שירים פופולריים.

מבין יצירותיו, הידועות ביותר הן היצירות: "ריבונו של עולם" לספירת העומר ו"רזא דשבת".

הצלחתה של "רזא דשבת” מעניינת ומסקרנת ביותר: מילות התפילה הן בארמית – לא בעברית, או ביידיש; הטקסט הוא קבלי, ולא לקוח מחמשת חומשי תורה, מנביאי התנ״ך, או מן הכתובים. למרות כל אלה חובבי החזנות לא מוכנים לקבל את השבת… ללא יצירה זו כבר 98 שנה מאז הוקלטה לראשונה.

אפשר היה להניח שהשפה הארמית והטקסט האזוטרי היו אמורים לפגוע במכירות התקליט בקרב קהל, שרובו יהודים אשכנזים אמריקאים דוברי אנגלית. אך מומחי החזנות בעת ההיא סברו, שרוב האנשים פשוט האזינו לשירתו המיוחדת של פינצ'יק, בלי להתמקד במשמעויות האפשריות של הטקסט.

ההקלטה המקורית והנדירה של "רזא דשבת" היא ,כאמור, משנת 1928, כאשר פינצ'יק היה בתחילת דרכו באמריקה, אך היא הודפסה לאחר מכן פעמיים נוספות לאחר שהקריירה שלו המריאה:
בשנת 1938 – כחלק מסדרת התקליטים The Golden Voices of Israel בהוצאת Victor ולאחר מכן, בשנת 1948 – כהוצאה מחודשת יחידנית של Victor (בתווית שחורה).

השבוע פתחנו בשעטו"מ את עונת הָאַגָּדוֹת, עונת תשפ"ו בקונצרט מהָאַגָּדוֹת – "לאורם נלך" – לזכרם של החזנים: שטרן, הרשטיק, מילר וגרינבלט. השבוע, לפני 7 שנים בדיוק, פתחנו את עונת תשע"ט בקונצרט "רזא דשבת" – הקונצרט הראשון בהיכל ללא אבא ז"ל.
את העונה כולה הכין אבא לפרטי פרטים, כך גם את נושאי הקונצרטים והיצירות. מי שביצע את יצירת הנושא: "רזא דשבת" של פינצ'יק היה החזן יעקב למר.

יענקי ביצע את היצירה במתיקות וברגש. יענקי, כמו פינצ'יק, ספוג גם הוא בנפש חסידית, בפה חזני מתוק ובקולרטורה מתגלגלת. על אף ההלם והקושי הנפשי של שנינו, זכינו לביצוע חודר לבבות, כאשר העיבוד התזמורתי הגאוני, מספק חוויה מוזיקלית מיוחדת, שניתן לקבל רק בקונצרט סימפוני. מרגש להיזכר ולראות, כיצד אתם הקהל חיבקתם וחיזקתם אותנו במחיאות כפיים סוערות.

נראה שפינצ’יק לא היה מעוניין, כמו חבריו החזנים, במינוי קבוע בבית כנסת, בארצות הברית, והעדיף לנדוד כאמן אורח. "רזא דשבת" שלו נחשבת ליצירה, שעוררה מעין מהפכה בסגנון החזנות של אז. בשנת 1937 הפך פינצ’יק לאזרח אמריקאי. הוא נפטר בשנת 1971 ונקבר בבוסטון. הוא נחשב לאחרון החזנים מתקופת "תור הזהב".

יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וצפייה מהנה!

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"

הצטרפו לקבוצת הפוסטים והעדכונים של "יובל" בוואטסאפ:
http://yuval.org.il/whatsapp

לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy