"רחם נא"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"רחם נא"

ביום שלישי, כ' באייר, נציין 142 שנה להולדתו של גדול היוצרים בעולם החזנות – החזן יוסל'ה רוזנבלט, כישרון נדיר שמלידתו ניבאו לו גדולות.

מספרים על יוסל'ה, כי בגלל אורח חייו הדתי, כמו גם הדעות וההשקפות שבהן החזיק, נמנעו ממנו למעשה כל הבילויים, שהיו נוהגים בני האדם בימות השבוע, ובעיקר, כשהיה בדרכים.
הוא לא שיחק בקלפים; לעתים נדירות שתה משקאות חריפים, ומעולם לא נתפס מעשן. אם כן, במה העסיק את עצמו במהלך השבוע, ובעיקר, כשהיה במסעות ארוכים בדרכים? כיצד היה מנעים את זמנו, בשעות ארוכות של נסיעה ברכבת ממקום אחד למשנהו? מסתבר, שההתבודדות הזו, בהיותו סגור בקרון הרכבת הצר, אפשרו לו להרהר ולחשוב. וכשאתה שרוי כול כולך בעולם הנגינה, אתה מנצל את זמנך לכתיבה ולרישומים של מנגינות ולחנים.

בנו מספר, שלא הייתה נסיעה שממנה חזר, בלי שהספיק לכתוב יצירה חדשה. כשהיה יושב שקוע ומבודד בקרון, המנגינות היו נשפכות מאליהן. חלקים מאותן היצירות היה רושם בחופזה על שולי עיתונים, או על צדן השני של מעטפות. לפעמים לא יכול היה להתאפק, ואף שרבט חלקי יצירות על שרוולי חולצתו… כך נולדו להן כמה וכמה מיצירותיו המפורסמות ביותר, כמו: "הבט משמים", "אלוקי עד שלא נוצרתי", "רם ונישא", ואפילו "רחם נא".

יוסל'ה ניצל את פרסומו ואת כוחו, כדי להתמסר לכל עניין נכבד בעולם היהודי, ובייחוד, לכל דבר שהיה לו קשר עם חיזוק האמונה, או יישוב ארץ ישראל. בראש מאווייו, כל ימי חייו היה לזכות למות בארץ ישראל ולהיקבר בירושלים – בירתה הנצחית. ביטוי לאהבתו העמוקה לציון ולירושלים, הוא נתן בחברו את היצירות: "ולירושלים עירך" ו"רחם נא", שהקליט בשנת 1923. לימים סיפר יוסל'ה, שאת "רחם נא" הוא חיבר במכוון, כדי שגם בברכת המזון יכוון וישיר כל יהודי, באשר הוא, לירושלים – עיר הקודש.

ביום שלישי הקרוב תקיים "יובל" לראשונה, במסגרת סדרת המנויים, קונצרט מיוחד בירושלים. זה כמה שנים, שהקהל הירושלמי הנאמן שלנו שואל, מתי יזכה לראות אותנו גם בירושלים? והנה, השנה, זה סוף סוף מתאפשר. עם החזנים: נסים סאאל, סיימון כהן וחיים שטרן, אנו עולים לירושלים, סמוך ליום ירושלים, ומתרגשים להגיש לכם את "עיר ואוצרותיה" – מיטב היצירות לציון ולירושלים.

את "רחם נא" בעיבוד סימפוני, ביצענו לראשונה בשנת 2000. היום בחרתי להגיש לכם את ביצועו הנהדר של החזן חיים אדלר מתוך קונצרט "ירושלים עירך", שקיימנו בהיכל, בשנת 2011.

בדומה ל יוסל'ה רוזנבלט, גם חיים אדלר מספר בספרו, המרשים והמפואר – "החזן הראשי" (צוף הוצאה לאור, 2022), נועד להיות חזן עוד מלידה: "אמא, שילדה זה עתה את בנה הבכור, נבהלה כהוגן מעוצמת הקול שהדהד בחדר, ושאלה – קראה אינסטינקטיבית: 'אתה רוצה להיות החזן הראשי?'"
אמו נטעה בו את החלום, ואביו טיפח אותו. כבר מהרגע הראשון זיהה בו אביו את הפוטנציאל שנפל בחיקו, והכשיר אותו לייעוד חייו – לעמוד, לשרת ולשורר עבור עם ישראל.
אביו טיפח את האוצר: הוא לימד אותו את נוסחאות התפילה, שכר לו מורים פרטיים לפיתוח קול, והושיבו, במו ידיו, במקהלת הילדים של "בית הכנסת הגדול" בת"א.

עוד כילד ספג חיים את "הרינה והתפילה" בין כותלי הבית: "במוצאי שבת, באופן קבוע, הייתה החזנות הקלאסית מתעוררת בביתנו. לאחר עריכת ההבדלה היה אבא שר את 'המבדיל' של יוסל'ה רוזנבלט, מסלסל את ה'אלו דברים' של מרדכי הרשמן, ומתרומם ב'עקביא' של ישראל אלתר, ברגש ובחן מיוחדים. שירים אלו, מהמיטב שבעולם החזנות, היו ה'גירסא דינקותא' שלי, הם הותירו בי את רישומם ונחרטו בלבי בערגה, אותה חש אני גם כעבור עשרות שנים".

חיים שאב רבות מיצירותיו של רוזנבלט, וביצועו זה ל "רחם נא" ממחיש את מה שספג בילדותו, והתפתח עם אישיותו המוזיקלית במשך עשרות שנים, עד לתפקידו הרם כ"חזן הראשי".

שבת שלום, וצפייה מהנה,
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"

לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
https://tic.li/yaArqmy