מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,
"שהחיינו"
ברכת "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזַּמַן הַזֶּה" היא אחת מן הברכות, המרגשות והעמוקות במסורת היהודית. היא נאמרת, כשאדם חווה משהו חדש, מרגש, או מיוחד – בין אם זו חוויה עונתית, כמו: פרי חדש, חג שחל, או אירוע אישי משמח. אך לעתים, ברכה זו טעונה במשמעות עמוקה הרבה יותר – כשתחושת ההודיה נובעת מתוך כאב, ציפייה, ותודה עצומה.
הברכה כבר מופיעה בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות, ט'). שם נאמר, שיש לברך "שהחיינו" על דברים טובים, שמתרחשים לעתים רחוקות – כמו פירות בעונתם, לבוש חדש, או שמחה מיוחדת.
רוב החוקרים סבורים, שהברכה כבר נכתבה בתקופת המשנה, או התנאים (לפני כ-1,800-2,000 שנה).
היא הייתה חלק ממסורת הברכות, שגובשה באותה תקופה.
הברכה קיבלה תוקף הלכתי, והיא כלולה בסידורים הקדומים ובפוסקים לאורך הדורות.
בנוסח הברכה, אנו מזכירים שלושה דברים, שעליהם אנו מודים לקב"ה:
שהחיינו | וקיימנו | והגיענו לזמן הזה. כאשר אדם שמח ובא להודות ולשבח על שמחתו, עליו להודות קודם כול על כך שהוא חי: "שהחיינו"; נוסף על כך, יש להודות שהוא מתפקד ומודע לטובה, שעשה אתו הקב"ה. שהרי יש אנשים חיים, שאינם מסוגלים לפעול או להבין. לכן נאמר: "וקיימנו"; לאחר שמודה האדם על שני הדברים הללו: על עצם החיים ועל יכולת התפקוד, עליו להודות על השמחה, שזכה לה: "והגיענו לזמן הזה".
מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עם ישראל מתמודד עם שבר עמוק, אובדן, דאגה וחרדה לגורל בניו ובנותיו – החיילים, האזרחים, ובעיקר, החטופים. בתוך תחושת החוסר והכאב, הפכה הברכה "שהחיינו" ליותר מאשר ביטוי של שמחה רגעית – היא הפכה לצעקה של חיים, לעמידה מול האפילה, באמונה ש"הגענו לזמן הזה", למרות הכול.
חז"ל קבעו, שהברכה נאמרת על דברים משמחים שמתרחשים לעתים רחוקות. לכן יש שמברכים גם כשנפגשים שוב עם אדם, שלא ראו זמן רב. כמה מתאים – ואולי אין רגע מתאים ממנו – לברך "שהחיינו", כשחטוף חוזר לאחר חודשים ארוכים של חוסר ודאות, סכנה וגעגוע.
במפגש הראשוני עם החטוף, כשהדלת נפתחה סוף סוף, וההורים רצים בדמעות לחבק את ילדם, לאחר שחששו לגורלו שנתיים ימים, ולאחר שנשמו בכבדות יום ולילה – בדיוק, כמו ילדם במעמקי מנהרות החמאס – ברכת "שהחיינו", שזעקו ממעמקי לבם, מקבלת משנה תוקף: זאת לא רק הודיה פרטית, אלא תפילה לאומית; כל עם ישראל עומד איתם נרגש בדמעות, ומברך – על החיים, על הישועה, על התקווה שממשיכה לפעום.
מי מאיתנו לא מכיר את השיר "שהחיינו", שהלחין מאיר מכטנברג והודפס לראשונה בשנת 1951. לחנו של מכטנברג, ש"תפס" במשך השנים יותר מכל לחן אחר – זכה לאלפי ביצועים שונים ומגוונים בכל סגנון, ובכל הרכב שהמוח יכול רק לדמיין.
בשנת 1989 פנה לאבא אשר ראובני – אמרגנו של הזמר חיים משה, בבקשה להקליט אלבום חסידי-מזרחי. אבא השיב בחיוב, ולאחר כחצי שנה של כתיבה והקלטות ראה אור האלבום "ממעמקים": 10 שירים בניחוח מסורתי – מתוכם 6 שירים מלחניו של אבא.
את האלבום מסיים השיר: "ירושלים עיר החזון", שביצענו כמה וכמה פעמים בהיכל.
השיר, הפותח את האלבום, הוא "שהחיינו" שאבא הלחין במיוחד עבור חיים משה. השיר מתחיל ברצ'יטטיב מזרחי-חסידי, ועובר למקצב ה"דיסקו" המלהיב.
בתקווה שהשיר "יתפוס" וינוגן גם בחתונות, אבא שילב בו גם קריצה לניגון החתונות הידוע: "או-הו או-הו א-יא יא-יאי".
בקונצרט "רק לשמוח יש", שקיימנו בהיכל, בחודש מאי 2022, החלטתי לחדש, ולפתוח את הקונצרט לראשונה, דווקא בלחן המיוחד והשמח הזה של אבא, ולא בלחן הידוע של מכטנברג.
את לחנו ואת עיבודו המקוריים של אבא התאמתי, במיוחד, לתזמורת "סימפונט" רעננה, למקהלות החזנים, וליכולותיהם של חמשת חזני הערב: סיימון כהן, יעקב מוצן, אברימי רוט, שמחה רוטנברג וחיים שטרן, שנהנו מכל רגע😋
מאז ה-7 באוקטובר, כולנו חשנו באי-נוחות כל העת כשברכנו "שהחיינו" ביודענו, שישנן משפחות רבות, שהצטרפו מאז למעגל השכול, ומשפחות רבות שכוססות ציפורניים בהמתנה קורעת לב ליקיריהם שנחטפו לעזה. אך מאז, שזכינו לראות את כל החטופים החיים שבים אל חיק משפחותיהם, עם שלם הרגיש צורך עז להודות ולברך "שהחיינו" – לא רק עליהם, אלא גם על התקווה לעתיד טוב יותר – אי"ה.
"שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזַּמַן הַזֶּה!" – אמן!
שבת שלום, חודש טוב, וצפייה מהנה!
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"
הצטרפו לקבוצת הפוסטים והעדכונים של "יובל" בוואטסאפ:
לנוחיותכם, לינק להזמנת הספר ״סודות החזנות״:
