"הַטּוֹב כִּי לֹא כָ-לוּ רַחֲמֶיךָ"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"הַטּוֹב כִּי לֹא כָ-לוּ רַחֲמֶיךָ"

ביום ראשון, י"ט במרחשוון, נציין 6 שנים לפטירתו של ״מחיה המוזיקה החסידית״, המלחין ו״בעל המנגן״ של חצר חסידות מודז׳יץ – ר׳ בן-ציון בן ר׳ מרדכי שנקר.

ר' בן-ציון שנקר היה הראשון, שהקליט מוזיקה חסידית אותנטית ומקצועית. הלחין כ 600 לחנים – החל מגיל 16 ועד חודשים ספורים לפני מותו. מסירותו לחסידות מודז׳יץ התפרסה על פני 4 אדמו"רים, במשך יותר מ 7 עשורים.

שנקר – המבצע "הענק" של חסידות מודז'יץ הוא זה, שבמתיקות קולו וכישרונו המוזיקלי הביא את לחני מודז'יץ לכל בית בישראל ובתפוצות. שמו של שנקר הוא חלק בלתי נפרד מחסידות מודז'יץ, כמו גם לחניו שובי הלב שחדרו ללב העם, והם מתנגנים על כל שולחן שבת וחג. לחנים, כמו: "אשת חיל", "מזמור לדוד", "ישיש עליך", "ולירושלים עירך", "אור חדש", "המבדיל" ועוד, נהיו חלק בלתי נפרד מן המורשת המוזיקלית המודז'יצאית. יצירותיו אלו, לצד יצירות הפאר של אדמו"רי מודז'יץ לדורותם, מרכיבים את המאגר העצום של החסידות, שכולל: "ואלסים", "מארשים", ניגוני שמחה, ניגוני נשמה – ניגונים שאף נכנסו לבתי הכנסת.

"ניגון חסידי אמיתי" אומר ר' בן ציון: "הוא ניגון שיוצא מתוך הלב. ניגון עם נשמה. כל הניגונים מבית אבא, הישנים והטובים, הם הניגונים היהודיים האמיתיים, והם גם יישארו עוד זמן רב. הרי מי יזכור עוד 20 או 30 שנה שיר חסידי של היום? לא הרבה! ולעומת זאת, עד היום אנו שומעים ושרים שירים שהולחנו לפני עשרות שנים, וישירו אותם גם ילדינו ונכדינו בדורות הבאים. כי הם ניגונים יהודיים אמיתיים, שמקורם מתוך הלב או בשעת שמחה של מצווה, ורק שירים כאלה יישארו לנצח".

תענוג צרוף היה לשמוע את שנקר בעת התפילה. כשהיה ניצב לפני עמוד התפילה, הייתה בוקעת שירתו ועולה מתוך הלב, וממלאת את לב המתפללים המקשיבים לקול שירתו, ולניגון המפרש את מילות התפילה. כל ביצוע של שנקר, אם בלחנו שלו, או של אחד האדמו"רים, היה ספוג בחום, ברגש ובהבעה מודז'יצאית שאין לה אח ורע.

את "הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ" הקליט שנקר באלבום "מבשר טוב" עוד בשנת 2001, אך בזכות הזמר והמוזיקאי הנפלא – יונתן רזאל זכה השיר לעדנה מחודשת לפני 8 שנים, ומאז הפך לשיר חובה כמעט בכל שמחה. בשנת 2017 החלטתי להכניס את השיר גם לרפרטואר הקונצרטים לחזנות. קיבלתי גם את ברכתו של אבא לכך, ובתנאי שנתקן את הטעות השגורה בציבור, ונשיר: "הַטּוֹב כִּי לֹא כָ-לוּ רַחֲמֶיךָ" בכף רפה ובמלרע ולא במלעיל.

את העיבוד הסימפוני הראשון שנכתב לשיר, כתבתי לקראת קונצרט "מזמור לדוד" – קונצרט הצדעה לשנקר, שקיימנו בהיכל בחודש יוני 2017, ומאז הוא מסיים לסירוגין את הקונצרטים של "יובל".

בסיומו של קונצרט "ברוך אתה, שומע תפילה" שקיימנו שנתיים לאחר מכן, ביצענו את השיר עם 5 סולנים: החזנים צבי וייס, סיימון כהן, יעקב מוצן ושמחה רוטנברג ואיתם הזמר יצחק מאיר ואת הביצוע הזה בחרתי להביא לפניכם היום.

שחזור יצירות מן העבר, הרחבת הרפרטואר החזני ועיבודן להרכב סימפוני, היו מפעל חייו של אבא. אך לתלמידיו הנחיל בכל שלב, גם את החשיבות הגדולה בהבנת הנקרא ובהגייה נכונה, כדי שלא יטעו ח"ו ליד עמוד התפילה. אם כן, הטוב כי לא כָ-לוּ (במלרע) – כצורת הריבוי של 'כָלה' (=נגמר). כלומר, רחמיך לא נגמרו, ובכף רפה – כי האות שלפניה היא האות אלף – שלאחריה לא יבוא דגש.

ר' בן-ציון שנקר – יהי זכרו ברוך !

שבת שלום וצפייה מהנה,

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"

לחצו לשיתוף