"הודעה שנמסרה 'רק כעת'"

מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,

"הודעה שנמסרה 'רק כעת'"

ביום שלישי, ב' בשבט, ציינו 82 שנים לפטירתו של "נסיך החזנות" – החזן מרדכי בן יעקב ישעיה הרשמן ז"ל

החזן מרדכי הרשמן, הקליט יותר מ 50 תקליטים, שנמכרו במאות אלפי עותקים, בשנות ה-20 וה-30. כונה: "נסיך החזנות", ועד ימינו נחשב לבעל קול הטנור המתוק ביותר, של עולם החזנות.

השבוע ציינו את ר"ח שבט; מסכת ראש השנה נפתחת במילים: אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם, ומציינת כי: "בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּה עָשָׂר בּוֹ".
בתלמוד הבבלי מובא הטעם לבחירת התאריך כדברי בית שמאי, הסוברים, שראש השנה לאילן הוא באחד בשבט: ”באחד בשבט ראש השנה לאילן: מ"ט [מה הטעם] אמר רבי אלעזר אמר ר' אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה". כלומר: מכיוון שרוב גשמי השנה כולה כבר ירדו, לכן ודאי שפירות המופיעים מעתה ואילך חיים מגשמי השנה החדשה. (לצערנו, לא תואם את מצבנו השנה).
ואף על פי שכל ראשי השנים האחרים חלים בראש חודש, כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין בית הלל לבית שמאי, נקבעה לבסוף גם כאן ההלכה כבית הלל. (בתקווה שעד ט"ו בשבט, מצבנו ישתפר בע"ה).

את הקשר בין שנה טובה לפרי הארץ, אנו מוצאים גם בתפילת טל:
"טַל צַוֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶרֶת / פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת" – [צווה שהשנה הבעל"ט תהיה טובה ומקושטת, כמו עטורה בכתר, ושפרי הארץ יהיה מפואר ויעורר גאווה].

את היצירה "טל" הקליט הרשמן בניו-יורק, בשנת 1927 – השבוע לפני 96 שנה, באותו היום בו הקליט גם את היצירה "ה' ה'". שתי היצירות ראו אור במשותף בתקליט 57021-F של חברת קולומביה.
הרשמן, בשונה מחזנים אחרים, היה רק חזן מבצע. הוא לא הלחין את יצירותיו, אלא השתמש בלחנים משל אחרים. כך גם במקרה הזה: את "טל" הלחין החזן מנדל שפירו, ואת "ה' ה' " הלחין החזן דוד משה שטיינברג.

החודש, לפני 13 שנה, קיימנו בהיכל קונצרט הצדעה להרשמן. בין החזנים שהשתתפו בקונצרט היה גם חזן צעיר ומבטיח – יענקי למר. בדומה להרשמן, גם יענקי בעל קול טנור לירי צלול ויפיפה, עם גוון רך ומתוק, שמהדהד כפעמון. יענקי, בהופעתו השנייה, במסגרת הקונצרטים של "יובל" בהיכל, ריתק את הקהל בביצועו המרגש והמלוטש, מתחילתה ועד סופה של "טל" הלירית משל שפירו.

לאחר פטירתו של הרשמן, בשנת 1941, פורסם בעיתון ״הארץ״: "רק כעת נמסרים פרטים על מותו של החזן הנודע מרדכי הרשמן ז"ל בניו-יורק, שעד כה לא פורסם על כך בארץ. הוא מת לאחר מחלה ממושכת בגיל 52. עיתוני ניו-יורק היהודים פרסמו את הידיעה בתוספת הסברה, שהמנוח היה 'כתר החזנות העולמית בעל קול נפלא והבנה מצוינת לנגינה היהודית'. הוא היה בשעתו, החזן הנערץ ביותר בארצות הברית… נוסף על החזנות היה המנוח גם זמר מהולל בשירי עם יהודיים… בהלווייתו, בניו-יורק, השתתפו המוני בני-אדם…"

לכאורה, כתבת סיקור סטנדרטית. אז למה בכל אופן, בחרתי להביאה כמעט במלואה? בעיקר, בגלל מילות הפתיחה שהדגשתי: "רק כעת". בעידן שכתבות חדשותיות רצות ומתפרסמות תוך שניות ספורות, באתרים השונים או בהודעות וואטסאפ, המילים: "רק כעת" תפסו את עיניי ואף העלו חיוך גדול על פני: הרשמן נפטר ב 31 בינואר, ואילו הכתבה ב"הארץ" פורסמה רק ב 2 באפריל, יותר מחודשיים לאחר פטירתו!
ואני רק תמה, כמה זמן היה אפשר לעכב ידיעה שכזו בימינו אנו…?

יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וצפייה מהנה 🌺

אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"