מנויי ״יובל״ חובבי חזנות יקרים,
״החזן הצרוד״
ראש חודש אלול, החל מחר, הוא יריית הפתיחה לתפילות הימים הנוראים הבעל"ט.
אחד מהדברים, המייחדים את תפילות הימים הנוראים משאר ימות השנה, הוא הקדיש, או נכון יותר – ניגון הקדיש.
אבא נהג לומר, שחשיבותו של הקדיש היא עצומה: "יהודי המתעורר מתרדמת ארוכה ונכנס לבית הכנסת, כיצד יזהה את נקודת הזמן שבה הוא נמצא?" נהג לשאול. והשיב – ״עפ"י הקדיש״. כך אנו מזהים את ימות החול, שבת, רגלים, טל וגשם, וכמובן את הימים הנוראים.
אבא, כידוע, התרעם מאוד נגד אלה, המנסים לשנות את נוסח התפילה, ויותר מכך על אלה המנסים לשנות ו"לעדכן" את נוסח הקדיש. "הקדיש הוא מנקודות הציון החשובות בנוסח התפילה (מסיני), ואל לנו לשנותו". כך נהג לחזור על דברי מורו ורבו החזן שלמה רביץ ז"ל.
ואם עד עכשיו לא השתכנעתם, נסו לדמיין לעצמכם את הרגשת העונג העוטפת אתכם, ואת החיוך שעל פניכם, כאשר אתם שומעים את ניגון "הקדיש החסידי" – אותו קדיש שלם-קצבי, שעם לחנו אנו הולכים הביתה בסיום התפילות הימים הנוראים, ועוד קודם לכן בסיום תפילת הסליחות.
רבים בטוחים, שהלחן ל "קדיש החסידי", הוא עוד אחד ממאות לחניו של החזן יוסל'ה רוזנבלט.
אחרים חושבים, שהוא דווקא מבית מדרשו של החזן דוד קוסביצקי. אך האמת מורכבת יותר:
את "הקדיש החסידי" הלחין החזן יעקב גוטליב.
הוא נולד בשנת 1852, באודסה, בשם יעקב מילמן. כיוון שברוסיה היה רק הבן הבכור פטור משירות צבאי, אימץ יעקב, הבן השני במשפחה, את השם גוטליב, ומסר לשלטונות שנולד בקונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), כדי שלא יצטרך לשרת בצבא הצאר.
כדי להתפרנס מחזנות במשך מחציתה של כל שנה, היו הוא ומקהלתו נוסעים בכרכרה מיוחדת לאורכה ולרוחבה של רוסיה, ומנעימים את תפילותיהם של הקהילות המרוחקות. הופעותיהם בפני יהודים, שבעת ההיא לא נחשפו כלל למוזיקה שכזו, זכו להדים עזים והוגדרו כחוויה מסעירה.
בשנת 1977 הוציאה משפחתו של גוטליב את הספר: "הקול קול יעקב". הספר מרכז את יצירותיו של יעקב גוטליב (רובן מתוך הימים הנוראים). היצירות כתובות בכתב ידו ומעובדות לארבעה קולות, והיצירה המסיימת את הספר היא: "הקדיש החסידי".
האם זו הגרסה שאנו מכירים היום? התשובה היא לא ממש. מהסתכלות בתווים מסתמן, שהיצירה עברה כמה גלגולים:
באחד מסיוריו של גוטליב, כנראה ששמעו יוסל'ה רוזנבלט, שהתאהב בניגון והחליט לאמצו אל לבו. יוסל'ה ערך כמה וכמה שינויים, וביצע אותה בגרסתו שלו. על אף שהיצירה הייתה מפורסמת, כשחזן בקנה מידה של יוסל'ה מבצע יצירה, היא זוכה לפרסום בקנה מידה עולמי, ולכן היא נקשרת אוטומטית לשמו עד היום. החזן דוד קוסביצקי פיתח גם הוא את היצירה והוסיף רעננות על גרסתו של יוסל'ה, והנה לכם הגרסה שאנו מכירים כיום.
עם "הקדיש החסידי", בחר אבא לסיים את חלקו הראשון של קונצרט "בתפילה לשלום", שקיימנו בהיכל, בשנת 1994. החזנים: בגלי, מזרחי, שולהוף ושטרן, נהנו לעמוד ולבצע יחדיו את הניגון שהם כל כך אוהבים לבצע, אך הפעם – ללא המאמץ הרב שלאחר התפילות.
שמו האמנותי של יעקב גוטליב היה לא אחר מאשר: "יענק'ל דער הייזעריקער" – ״יעקב הצרוד״– לא שם מחמיא במיוחד לחזן 😝
יש הטוענים שהוא הצטרד, עקב ניסיון הרעלה של חזנים "קנאים" מתחרים. אולם, מסתבר שהאמת היא, כי בשעת אחד מהפוגרומים ביהודי רוסיה, הוא הסתתר ממושכות במרתף, והרטיבות והטחב גרמו להתקררותו ולפגימה במיתרי קולו לתמיד.
גוטליב היה אהוב כל-כך על הציבור, שהעדיף להמשיך ולשמוע אותו על אף צרידותו, ובשום פנים לא להחליפו בחזן אחר. לכן קראו לו בחיבה – "יעקב הצרוד".
שבת שלום, חודש טוב וצפייה מהנה!
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת ״יובל״
