מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,
״יאן פירס 'נרצח'״
בתיקון למה שכתבתי כאן בשבוע שעבר: היום, ט"ו בכסלו, אנו מציינים את יום השנה ה-64 לפטירתו של החזן משה אוישר.
ביום שישי, כ"ב בכסלו, נציין 38 שנים לפטירתו של החזן יאן (יעקב פנחס) בן לוי הכהן פרלמוטר.
החזן יאן פירס – נולד להורים מהגרים רוסיים. כיוון שלא הייתה ידם משגת לקנות פסנתר לילד, הוא החל את דרכו המוזיקלית ככנר. באותה התקופה, הוא שר גם בבית הכנסת המקומי בניו יורק וזכה לשבחים על קולו הגבוה והמיוחד. לאחר מכן בחר להשתלם בזמרה, ובשנת 1940 – בהיותו בן 33 – שר לפני המנצח האיטלקי האגדי, ארטורו טוסקניני, שאמר בסיום הביצוע רק מילה אחת: "אוקיי". מילה אחת, שפתחה לפירס את הדלת הנכונה. איזו דלת? בדיוק שנה לאחר מכן, בחודש כסלו 1941, הופיע פירס בהופעת בכורה כ"אלפרדו", בתפקיד הראשי, באופרה "לה טרוויאטה", ב"מטרופוליטן אופרה" – בית האופרה המרכזי של ניו-יורק . פירס, שנחשב לימים לזמר האופרה, האהוב ביותר על טוסקניני, החזיק במשרתו הראשית שם, במשך 25 שנה, ולאחר מכן בתפקידים משניים 16 שנים נוספות.
פירס ביצע כמעט כל סגנון: הוא שר ושיחק באופרות רבות, הופיע כחזן אורח בבתי כנסת ובקונצרטים בארה"ב ובישראל. שילב ברפרטואר שלו: אריות, פרקי חזנות, שירים עבריים ושירים רבים באידיש, ולא התעלם גם מהמוזיקה הפופולרית יותר. הוא שיחק במשך כחצי שנה את התפקיד הראשי של "טוביה" ב"כנר על הגג", בברודווי. היה מעורב בהקלטות של יותר מ-40 אלבומים כסולן. הופיע בכ-2,500 הופעות באולם הרדיו סיטי, ולאחר מכן קיבל ברדיו זה תכנית משלו בשם: "רגעים גדולים במוזיקה". סקר, שנערך בשנת 1936 הכתיר אותו כ"זמר הרדיו הגברי המוביל באמריקה". הוא היה לזמר האמריקני הראשון, שהופיע ב"בולשוי" – בית האופרה הראשי של מוסקבה לאחר מלחמת העולם השנייה.
אחת מן האריות האופראיות, האהובות על פירס, הייתה: "א לוצ'בן לה סטלה" – "והכוכבים זרחו", מתוך המערכה השלישית, באופרה "טוסקה" של ג'קומו פוצ'יני.
המשורר, חוקר המוזיקה הנחשב והעיתונאי, מנשה רבינא – שהשבוע ציינו 54 שנים לפטירתו, ניתח את כישוריו הרבים של פירס בעיתון "דבר" מיום ה 8 בנובמבר 1967: "קולו קול צלול, בהיר, נעים לאוזן, מלא הבעה, מדייק בהיגוי המילה וחדור שמחת הביצוע… וכשהוא משמיע שירי־עם יהודיים ותפילות: נשמה יהודית, תחושת המילה והבעת היגון, ובביטוי של צחוק שבדמע בשירים ההומוריים, וכן גם בדבקות הדתית בתחנונים".
בשונה מיאן פירס וגיסו ריצ'ארד טאקר – חזנים לא מעטים ניסו את כוחם בביצוע אריות אופראיות וכשלו. על אף שלכאורה יש קו משיק ברור בין האופרה לחזנות, אם יורדים לעומקם של דברים, מגלים הבדלים עקרוניים וחשובים בשני הסגנונות.
אחד מהחזנים, שידע לשים את הדגש הנכון, במקומות הנכונים, כאשר ביצע אריות בהופעותיו, היה החזן משה שטרן יבדלט"א. לשמחתי, גם בארכיון שלנו מצאתי ביצוע שלו לאותה אריה אהובה ומפורסמת מ"טוסקה", ביצוע הממחיש את ההבנה העמוקה שהביא שטרן לבמות במהלך הקריירה המופלאה שלו.
כותרת הכתבה, בעת ביקורו של פירס בישראל, בעיתון "מעריב" מיום ה-7 בנובמבר 1958, הייתה: "יאן פירס 'נרצח'", בגלל הסיפור המשעשע הבא:
בסיומה של הכתבה מספר פירס לכתב את הסיפור החביב עליו ביותר: "לפני שנים רבות לקחה אשתי לראשונה את בתנו הקטנה סוזאן (שרה-ברכה), להצגת האופרה "טוסקה", בה אני שר ומגלם את תפקידו של "מריו קאבארדוסי". לקראת סוף המערכה השלישית, בדיוק ברגע הדממה המוחלטת שהשתררה בקהל, במומנט הדרמטי בו מוציאים אותי להורג, נשמעה לפתע בכל האולם צעקתה המחרידה של בתי: "אוי!!! הם הרגו את אבא!" "הסיטואציה הזו לא מפסיקה לשעשע אותי עד היום"- הוסיף.
יהי זכרו ברוך,
צפייה מהנה ושבת שלום,
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"
