מנויי ״יובל״, חובבי חזנות יקרים,
"ברכות חנוכה"
ביום שלישי, כ"ט בכסלו, נציין 46 שנים לפטירתו של הסופר והמוזיקולוג, מאיר שמעון גשורי (ברוקנר).
גשורי – מבקר מוזיקה ישראלי וחוקר מוזיקה יהודית וחסידית. היה בעל חוש מוזיקלי מפותח, הירבה לחקור את תולדות המוזיקה היהודית, ובייחוד את ניגוני החסידים. הוא פרסם מאמרים רבים בנושאים אלה, בעיתונות העברית והלועזית. היה הראשון, שהקליט ניגונים מקוריים מפי זקני העדות השונות, אדמו"רים וחסידים ותיקים ולהעלותם על הכתב. אוסף הניגונים שלו מכיל אוצר בלום של אלפי ניגונים של עדות ישראל, שנרשמו ביותר מעשרה כרכים של תווים.
גשורי הקים את המקהלה לנגינת חסידים בירושלים, ואת התזמורת הראשונה לניגוני עם. היה ממייסדי איגוד החזנים וחובבי השירה הדתית בארץ ישראל.
בשנת 1955 זכה בפרס אנגל על מחקר מוזיקלי בספרו: "הניגון והריקוד בחסידות" – בו מידע רב על החסידויות השונות, תולדותיהן ומאפייניהן.
"החותם המוזיקלי טבוע מיד בפתיחת החג", כתב גשורי. "נעימת הדלקת נר של חנוכה מצטיינת בנעימה חגיגית, שכולה אומרת כבוד. 3 ברכות מלוות בצלילי זמרה במסורת היהודית, ואלו הן:
הברכה לתקיעת השופר, הברכה למקרא מגילת אסתר, והברכה להדלקת נר חנוכה. שתי הראשונות מביעות, במידה ידועה, את הרצינות ההיסטורית החגיגית, בעוד האחרונה היא אופיינית-נפשית, מלאת הודיה ושבח המשאירה רושם עז בנעימותיו החגיגיות והמלכותיות".
גשורי הלך לעולמו בה' דחנוכה, ולפי פרסומי העבר, דווקא יום זה נתקבל כיום הנכבד ביותר בחנוכה. מאז ומעולם היה ערב זה נחגג בשמחה יתרה, בעיירה היהודית של אז, כמו גם בערים באירופה. כמעט בכל בית כנסת ובית מדרש נהג חזן הקהילה להדליק את הנרות בלווי מקהלתו, וברוב עם שרו כולם: "הנרות הללו" ו"מעוז צור". בשנות ה-30, נהג החזן שלמה רביץ להופיע בבית הכנסת הגדול בת"א מלווה בתזמורת סימפונית ובמקהלה מתוגברת, בניצוחו של בנו – לובה רביץ. הם נהגו לפתוח את הערב ולבצע את "הנרות הללו", בנעימה מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
הסבא מרובנה, זיידל רובנר (החזן יעקב שמואל מָרָגוֹבְסקי), הלחין את כל טקס הדלקת הנרות מתחילתו ועד סופו. הוא תזמר את הלחנים להרכב סימפוני, וכך נהג להופיע בחנוכה. כמוהו גם החזן ומלחין חצר רוז'ין, פיני ספקטור שגם הוא הלחין את כל הטקס הנהוג עד היום בחצר רוז'ין. אם תהיתם מה אורכו של טקס שכזה, שהפך לקונצרט שלם? אם כן, יצירותיהם לחנוכה של שני המלחינים הללו, שנחשבו לגאוני ההלחנה והשירה, היו באורך של כשעה ומחצה.
את טקס הדלקת נרות חנוכה הצבאי מקיימת מקהלת הרבנות הצבאית מאז היוסדה בשנת 1964. הטקס מבוסס על חלקו הראשון של הטקס, שהלחין זיידל רובנר ושבוצע גם במקהלתו של שלמה רביץ. מי שהביא ועיבד את הטקס עבור מקהלת הרבנות היה מנצחה הראשון, ותלמידו של רביץ – המנצח מנשה לב-רן. בשנת 1995, משה (מונה) רוזנבלום ואנוכי, כחייל בסדיר, התאמנו את העיבוד לאווירת שנות ה-90. בשנת 2012, עם כניסתי לתפקיד המנהל המוזיקלי של להקת הרבנות, עשיתי התאמה נוספת, שמשמחת ומקפיצה את חיילי צה"ל גם בימים אלה.
בקונצרט "בימים ההם בזמן הזה", שקיימנו בהיכל בחנוכה 2010, אבא ביקש לפתוח את הערב בהדלקה המסורתית של רובנר אותה ביצע בילדותו אצל רביץ, ולאחר מכן בשירותו, במקהלת הרבנות. אותה הדלקה שמכירים תלמידיו של רביץ, כמו גם יוצאי מקהלת הרבנות לדורותיהם – ואני בתוכם.
בפתחו של הקונצרט עלו החזנים: חיים אדלר, שלמה גליק, יצחק מאיר הלפגוט, סיימון כהן ועזי שוורץ, מלווים במקהלת "יובל" והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. יחד ביצעו כולם את ההדלקה שוב, בהרכב סימפוני מלא, כפי שנהג זיידל רובנר בעבר.
גשורי כתב מאמרים, ספרים, ערך אנציקלופדיות, עיתונים, תכניות רדיו; וכמו כן יזם והקים מכונים למוזיקה יהודית. רק חלום אחד לא הצליח להגשים: הקמת "יד ושם" לחזנים ולמוזיקאים יהודים, שנספו בשואה. אני תקווה, שבאמצעות החשיפה הרחבה לה זוכים הדברים הנכתבים כאן, מדי שבוע, מישהו יחליט אולי להרים את הכפפה ולהגשים את חלומו.
יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וחנוכה שמח!
אופיר סובול – מנהל מוזיקלי ומנצח
והנהלת "יובל"
